דוקטורס אונלי ד”ר אביבה אלעד03.02.2020, 

חיי רופאים ואחיות הנקטפים באיבם (בתוך ימים, רופא בן 37 מ”סורוקה” בבאר שבע ואחות בת 30 מ”שיבא” בתל השומר מחייבים עצירה, חשבון נפש ובדק בית יסודי. ועדת חקירה חייבת להרחיב את בדיקתה מעבר לנעשה בבית החולים סורוקה ולבחון את המתרחש לרוחב ולעומק מערכת הבריאות, כיוון שאירוע התאבדות רביעי ב”סורוקה” הוא סמן קיצוני של תחלואי מערכת הבריאות המתבטאים בסביבת עבודה בלתי אפשרית הפוגעת פגיעה ממאירה בצוותים ובמטופלים כאחד.

הגיע הזמן שקברניטי המערכת יבחנו לעומק את הפער הבלתי נסבל בין חסר כוח אדם, העדר תקנים למול עלייה הולכת וגדלה של צורכי האוכלוסיה. לא סביר לקבע חסר תקינה, חוסר משווע של כוח אדם בשעה שמאות רופאים צעירים שעברו מבחני הסמכה בהצלחה יושבים בבית מובטלים עקב חוסר תקנים.

הגיע הזמן שבו צוותי הרפואה והציבור חייבים לאחד כוחות, להתקומם ולסמן גבול: עד כאן!

מכאן חייבים להגדיל משמעותית תקנים ברפואת הקהילה על מנת למנוע הצפה של חדרי המיון והמחלקות הפנימיות, לתגבר בדחיפות ובנדיבות את כוח האדם הרפואי והסיעודי במלרד”ים ובמחלקות הפנימיות, לדאוג למילוי התקנים במקצועות הנמצאים במצוקה ולהזרים אליהם רופאים ואחיות. הגיע הזמן לפעול באומץ לשינוי סביבת העבודה של הרופאים והאחיות הקורסים למול עומס משימות ודרישות; לעבור מניהול המאופיין בתפיסות המתאימות לתחילת המאה הקודמת לניהול מכוון למועילות תוך שיתוף הצוות בהחלטות ובתהליכי פתרון הבעיות.

לא ייתכן מצב שבו מדינה המתפארת ברמת הרפואה שלה ובהישגיה האקדמיים, תהפוך באדישות את מערכת הבריאות לביצה טובענית ורעילה המסוכנת לרופאיה, אחיותיה ולציבור המטופלים.

כולנו מטופלים במערכת הרפואית – בעבר, בהווה או בעתיד – אסור לנו להישאר אדישים למצוקותיה המשליכות על בטחונינו הבריאותי ולעתים על חיינו.

כחלק ממחויבותינו בעמותת “רפואה שלמה” – המסע החברתי להבראת הרפואה – נפעל להקמת “קואליציית חוסן” של מנחים בהיקף שיוכל לענות על הצורך הנרחב בחיזוק צוותי הרפואה, יחד עם הקמת קו תמיכה של עמיתים – רופאים ואחיות שיטו אוזן קשבת לעמיתיהם. פעילויות חיוניות אלו תתאפשרנה אך ורק במידה ויהיה איחוד כוחות של גופים שונים העוסקים בנושא ותמיכה מצד ארגוני הרופאים, האחיות ומשרד הבריאות.

אנו קוראים למנהלי המערכת להקים לא רק ועדת חקירה אלא ועדת חירום בעלת מנדט לביצוע החלטותיה, לשם גיבוש פעולות מערכתיות המתבקשות כל כך.

ב-1982 היה זה רופא בכיר מ”סורוקה” שפתח בשביתת רעב על מנת לעורר את המודעות הציבורית למצב הבלתי אפשרי. כעת אלה האירועים המצמררים הקורים שם אבל מייצגים מוסדות רפואיים נוספים. מי ייתן ולא תהיינה עוד התאבדויות, אבל עלינו לפעול במהירות ובנחישות על מנת למנוע מהמצב לגבות עשרות קורבנות מיותרים מדי יום.