בתי הגיעה הביתה וצפיתי איתה שוב בראיון אצל ירון לונדון, מהערותיה הבנתי שלא חידדתי שני מסרים: נאמר כי הרפואה שלנו מצוינת, היא מצוינת בפוטנציאל, טכנולוגית ופרמקולוגית לעילא ולעילא אבל האנושיות הולכת ונעלמת, הולכת ונמחקת. ועם העלמותה הופכת המערכת הרפואית לפגומה וחלולה למרות הקידמה המופלאה.
שנית: נאמר שם שאולי צריך לא להתמקד במיטות בתי חולים: מזה 40 שנה כמעט ולא הוספו לבתי החולים שלנו מיטות, כלומר לא נוספו מיטות פיסית, אבל גם לא נוספו רופאים ואחיות האמורים לאייש עמדות טיפוליות אלה הקרויות “מיטות” (עד שנפתח ביה”ח באשדוד ב-2017), האוכלוסיה כמעט שילשה את עצמה ועדיין אנחנו מדשדשים בתנאי שנות השבעים. האם מישהו היה מעלה בדעתו לעלות על כביש החוף או כביש 6 עם רכב בן 40? האם אפשר להשוות את התורנויות של שנות השבעים שבהן טיפל רופא ב-8-9 חולים חדשים ביממה לתורנויות מוצפות בעשרות חולים?
לפני 30 שנה שכבה קשישה במסדרון, היום שוכבות שם בנותיה, מחר יגיע וכולנו נגיע לשם או גרוע מזה..
אם לא יתעורר הציבור להצטרף למסע שיתחיל כאן ויסתיים אצל מקבלי ההחלטות, נקום ונגלה שהפסדנו חלון הזדמנויות אחרון.

ד”ר אביבה אלעד
המסע החברתי להבראת הרפואה